התמונות האלו צולמו במסגרת עבודתי בעיתון, והופיעו בגיליון אייר אבל שמתי אותן בנפרד כי זה שוס אמיתי ששינה לי את החיים
(טוב נו, כמעט...)
כשהעברתי את הילדים מחדרם הקטן והפיצפון לחדר נורמלי (מה? לא סיפרתי על זה כאן עדיין??)
אני מקדישה לחדר הזה כל כך הרבה מחשבה שנראה לי שכולם איתי בראש במחשבות....עוד ידובר על החדר הזה אם רק אחליט כבר איך בדיוק בדיוק לארגן ולצבוע וכו' וכו'- קצת זמן פנוי והכל יסתדר....
בקיצור, אצתי רצתי לקנות להם שולחן וכיסאות נורמלים שיוכלו לצייר כמו כל הילדים המושקעים-בישיבה על כיסא מול שולחן ולא בישיבה על הריצפה בסלון.....
ובכן, יצאתי לאיקאה במטרה לקנות את שולחן העץ הפשוט שהיה שם פעם אבל הסתבר שהוא כבר לא במלאי.במקום זה, קניתי שולחן עוד יותר פשוט מעץ ומין פורמאיקה לבנה דקה מעליו. התבאסתי קצת- גם פושט, גם נראה פושט, וגם לבן?? השתגעתם?? מוחי קדח כל הדרך חזרה מאיקאה (בכל זאת, עכשיו זה בראשון לציון....) ובסוף יצאתי עם נוסחה מנצחת- לצפות את השולחן בבד יפה ומעליו ניילון.
הגעתי הביתה ומיד התחילה המשימה (שארכה לא יותר מרבע שעה). רווח כפול יצא לי- באותו רגע התקשרתי ליעל הצלמת והודעתי לה שהחודש הצילומים אצלי בבית ושכבר יש פרויקט מוכן!
ככה השולחן נראה לפני:
לציפוי השתמשתי בבד מקסים של ציורי כאילו ילדים שאמא שלי קנתה לפני יותר מעשרים שנה בדרום אפריקה ומאז הוא מחכה להזדמנות המתאימה.מעל שמתי ניילון כמו של מלחמת המפרץ- גם כאן בזכות אמא שלי שתמיד שומרת לה גליל כזה במחסן לכל מקרה שסדאם חוסיין יכה שנית (הכל אמת!)
גם דוגמנית הבית נודבה יחד עם הבית- הצילומים צולמו בזמן אמת.....
עכשיו לאחר כשלושה חודשי שימוש אינטנסיביים מאד (רובם על ידי נסיינית טושים וכלים חדים ומלכלכים אחרים) המבצע הוכתר בהצלחה מסחררת- הניילון חסין כל דבר! גילוי נאות- אפילו לא יצא לי לנגב אותו עם מגבון- הוא פשוט נקי.
ולטכניקה המסובכת: פשוט גוזרים חתיכת בד וחתיכת ניילון בצורת השולחן + עשרה סנטימטרים מכל צד.מותחים ומצמידים בעזרת נעצים לתחתית השולחן.
גיוונים מעניינים: אפשר לשים מתחת לניילון גם ציורים אמיתיים, תמונות, אוספים וכל העולה על רוחכם!
צילום: יעל שלו
